"... לא מכבר היו בר והיא במחזמר "ילדי הכרך" מחזמר יפה על התימנים. במזנון פגשו לגמרי במקרה את אחותה הילה ועדנה החברה של הילה ומה שהיה מפליא עוד יותר זה שהיו להן מקומות ישיבה צמודים לשלהן והכרטיסים אפילו לא נקנו בסמיכות זמנים. בהפסקה יצאו ביחד אל המזנון. נשאלה השאלה האם יש הפלייה עדתית, עדנה והילה אמרו שהן לא הרגישו בהפליה,היא אמרה  שקשה לדעת מתי זה הפליה ומתי זה דבר אחר, למשל אם מישהו דוחה אותך את לא יכולה לדעת למה הוא דחה אותך, כי אף אחד לא אומר לך אני דוחה אותך כי את תימנייה, את יכולה לחשוד אבל אין לך ודאות, כי יכולות להיות לו אין סוף סיבות פרטיות משלו למה איננו רוצה שתהיי שותפה שלו לדירה, למשל. אין קשר ישיר ברור הנראה לעין או הנשמע לאוזן. אבל מה שכן רואים ושומעים בבירור, זה דעות קדומות. אמנם אפשר לשער כי בעקבות דעות קדומות יש התנהגויות מפלות אבל שוב, אין קשר ברור שאפשר להצביע עליו.

באוניברסיטה באחד הסמינריונים, גב' גאי שהעבירה סמינריון בנושא כלשהו, שאלה באחד השיעורים מי לא היה מוכן להתחתן עם בן/בת מעדות המזרח, אצבעות הורמו והיו גם נימוקים. היא הסתכלה על האצבעות המורמות והקשיבה לנימוקים של האצבעות המורמות ולא האמינה למה שהיא רואה ושומעת. זה היה אמיתי, ונבצר ממנה להבין איך גברת גיא הרשתה לעצמה להביא לסיטואציה כזאת? אולי בגלל שהיתה אמריקאית במוצאה.
לא מזמן עמוס הראה לה עבודה שכתב. הנושא של העבודה היה משהו כמו מערכי שעור כיצד ללמד ילדים לעשות סרט. היא דפדפה בעבודה פתאום נתקלה במשפטים כאלו: להראות לילדים תמונה של איש בגיל ה-40, אישה בגיל ה... ילדה בהירת עור בגילם, ילד כהה עור הנראה כעבריין...
"עמוס!" אמרה, "אני נראית לך עבריינית?" עמוס הבין ושינה - ילד כהה עור בגילם. ואמר: "אבל זאת האמת, רוב העבריינים הם כהי עור".
"זה נכון שרוב האסירים בבתי הסוהר הם בני עדות המזרח ואולי אפילו רוב העבריינים בכלל הם בני עדות המזרח, אבל כאשר אתה כותב... ילדה בהירת עור בת גילם, וילד כהה עור הנראה כעבריין אתה מלמד אותם עובדה סטטיסטית, מה עוד שאין לך כל מטרה ללמד אותם עובדה סטטיסטית. אתה מבין מה שאתה עושה?, אתה מכניס דעות קדומות ואתה מורה לעתיד, וזה באמת הצורה של המורים שלנו, ושל התלמידים שלנו ושל כולנו".
לא שהיא כעסה על עמוס, היא אמרה את הדברים הללו בצורה דרמתית מוגזמת עם קורטוב של חיוך... כי על עמוס אי אפשר באמת להתרגז, ביסודו הוא הגזען האחרון בעולם. גזענות מכל סוג שהוא זה דבר שכל כך לא מתלבש עליו, אבל הוא כל כך לא אדם חושב, אין לו שום סוג של מסנן בראש, מה ש"הגדולים" אומרים לו הוא מטמיע לתוכו, סופג את דבריהם, דעותיהם לתוכו בלי להעביר אותם איזה ביקורת אישית שפיתח. וזאת תכונה אצל עמוס שמרגיזה אותה, ולפעמים אפילו משעשעת אותה, אבל היא גם אומרת לעצמה שמזל שכפי הנראה המבוגרים הקרובים אליו הם בעיקרם אנשים חיובים..."