אֲנִי בּוֹנָה לִי אֶת בֵּיתִי

עַכְשָׁו

אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת דְּבַר

שְפָתִי

עַכְשָׁו

יָם וְעָשָׁן שֶׁל סַבָּא בְּמִקְטֶרֶת  שֶׁל

מַיִם.

גַּל צוּנָמִי שִׁשָּׁה מֶטֶר בְּחוֹפֵי חֵיפָה וּבְחוֹפֵי

תֵּל אָבִיב, יִהְיֶה,

בָּתִּים יִקְרְסוּ, לֹא לְהִתְבַּלְבֵּל, לָרוּץ

לְמָקוֹם פָּתוּחַ, אֶל הַגַּל.

בִּשְׂפָתִי, שֻׁלְחָן לִי, מַה מֵּעוֹלָם לֹא

הָיָה לָךְ שֻׁלְחָן?

הָיָה, אֲבָל לֹא כָּזֶה, שֻׁלְחָן

שֶׁל מוֹרָה נוֹתֶנֶת שִׁעוּרִים פְּרָטִיִּים

בְּאַנְגְּלִית

לִי

וְהַשָּׁדַיִם שֶׁלָּהּ מֻנָּחִים עָלָיו,

יָם בְּעָשָׁן  מִקְטֶרֶת

שֶׁל סַבָּא

פָּעַם כְּבָר לֹא אֶהְיֶה יָפָה וְהֵם יָבוֹאוּ

אֶחָד אֶחָד